אפתח ואומר שכולנו, מתמחים צעירים ורופאים ותיקים כאחד, בעד תנאי רפואה מיטבית לכלל תושבי ישראל ולמטופלים שלנו. ואכן, הסנטימנט של כולנו מחובר חד משמעית לדרישה לשינוי במתווה התורנויות ולקיצור התורנויות, ובצדק. דור העתיד של הרופאות.ים בישראל דורש שינוי. אבל, נאה דורש ונאה שואל מהי הדרך ומהו המחיר? ולכן, מעבר לסנטימנט, חשוב לעצור ולבחון מהי משוואת ההשפעות של שינוי שיעשה תחת לחץ של זמן וככניעה לאיומי מחאות ושביתות רעב?
מאבק, צודק ככל שיהיה, אינו יכול להתעלם מהמציאות ולטעון לחוסר רלוונטיות של העובדות בשטח: האם לא רלוונטית העובדה שהמתמחים במקצועות הכירורגיים לא רוצים בקיצור התורנויות שיחייב הוספת מתמחים ויקטין את הניסיון הכירורגי של כל אחת ואחד מהם, ויחייב הארכת משך ההתמחות על מנת לפצות על צמצום החלק היחסי של כל אחד מהם בעשייה הכירורגית?
האם לא רלוונטית העובדה שמתמחי הפריפריה, שאמורים היו להתחיל את הקיצור באפריל, התנגדו בתוקף להיות חלק מהמהלך בשל הפגיעה בשכרם ובאיכות החיים שלהם – פגיעה שתיגזר מהצורך לעבוד ביותר סופי שבוע בכל חודש, כמו גם מהצורך בהארכת משך ההתמחות הכולל?
האם לא רלוונטית העובדה שכדי להשלים את כלל המהלך של קיצור התורנויות ב-2027, במתווה משרד הבריאות, נדרשת תוספת של 2,000 תקנים כאשר באותה שנה צפוי מחסור של 1,752 רופאים למילוי התקנים הנוכחיים?
מנהלי בתי החולים, האחראים על מתן הטיפול הרפואי לכולנו, מתריעים שהמתווה אינו ישים ושעם כל הרצון הטוב הם לא יוכלו להבטיח טיפול הולם אם מתווה בעייתי זה ייושם
האם לא רלוונטית העובדה שמתווה משרד הבריאות נכפה בדעת מיעוט בוועדה שבחנה את יישום קיצור התורנויות וש-60% מחבריה התפטרו במחאה על זריית החול בעיניים שנעשית באמצעות המתווה הלא ריאלי עליו הוחלט?
האם לא רלוונטית העובדה שמנהלי בתי החולים, האחראים על מתן הטיפול הרפואי לכולנו, מתריעים שהמתווה אינו ישים ושעם כל הרצון הטוב הם לא יוכלו להבטיח טיפול הולם אם מתווה בעייתי זה ייושם?
האם לא רלוונטית העובדה שמשבר המחסור ברופאים והעומס במערכת הבריאות הולך ומחריף וממילא אין עתודות שיכולות למלא את התקנים הנדרשים לקיומו של מתווה קיצור התורנויות הנוכחי?
האם לא רלוונטית העובדה שאם רופאים בכירים יעשו תורנויות שבסיומן יחויבו, כפי שדורשת המערכת, לעזוב את שטח בית החולים, יבוטלו מרפאות וניתוחים ביום שלמחרת והתורים אליהם ילכו ויתארכו?
ובכל זאת, למרות "חוסר הרלוונטיות" של העובדות, צריך להכיר את המציאות הכוללת ולהבין שללא דרישה לשינוי מערכתי, מקיף וארוך טווח, קיצור התורנויות יהיה בבחינת חרב פיפיות – למטופלים ולכלל הרופאים.
הזנחתה והרעבתה רבת השנים של מערכת הבריאות, פרי מדיניות מכוונת וצינית של האוצר, הביאה לא רק לאשפוז במסדרון, להמתנה של שעות בחדרי המיון, לתורים ארוכים לרופאים מומחים, אלא גם לעומס על הצוותים הרפואיים שהלך והתגבר עם השנים. הפתרון לעומס חייב לעבור דרך הכשרה של יותר רופאות ורופאים בישראל והתחייבות שלכל אחת ואחד מהם יהיה תקן בסוף הלימודים.
הכי קל להוריד את מספר התורנויות שעושה כל רופא בחדר המיון על ידי הפחתת מספר התורנים, אלא שבהיעדר רופאים שימלאו את מקום התורנים שסיימו את משמרתם מוקדם יותר, המשמעות המיידית תהיה פגיעה בכולנו
הפתרון לעומס חייב לעבור דרך אימוץ הכלל הצה"לי המוכר לכולנו של שש שעות שינה בלילה, גם אם רצף השהות בבית חולים הוא 24 שעות. הפתרון לעומס חייב לעבור דרך תוספת תקנים לאחיות, מזכירות, עוזרי רופא ורופאים שיאפשרו לחלק את העומס ולטפל בכולם באופן מיטבי.
הפתרון חייב להיות שכלתני, מתוכנן והדרגתי. פתרונות מהירים נותנים מענה מיידי לקושי אך יש להם מחיר. הרי הכי קל להוריד את מספר התורנויות שעושה כל רופא בחדר המיון על ידי הפחתת מספר התורנים, אלא שבהיעדר רופאים שימלאו את מקום התורנים שסיימו את משמרתם מוקדם יותר, המשמעות המיידית תהיה פגיעה בכולנו.
מובילי המאבק לקיצור התורנויות ישמחו עם תמונת ניצחון בדמות העברת 66 מיליוני השקלים שהוקצו למימוש הפיילוט המוגבל של קיצור התורנויות בפריפריה כבר עכשיו. אבל צריך לזכור שסכום זה מהווה טיפה בים לצרכים האמיתיים של מערכת הבריאות שלפי ה-OECD נמצאת כבר עכשיו בחסר של 20 מיליארד שקל. 66 מיליון יהיו בבחינת פלסטר לטיפול בדימום המסיבי של מערכת הבריאות, מה גם שהקצאה זו כבר מובטחת לצורך התחלת יישום השינוי הנדרש לו התחייבנו.
הצורך בניצחון בכל מחיר מביא להקצנה ולשימוש בכלים לא מוסריים כמו התפטרות של רופאים או שביתת רעב. דווקא בעת הזו של מערכת בחירות והקצנת השיח הנובעת ממנה, ראוי להיזהר מאקטים פופוליסטים ופוליטיים.
אבטחת תנאי עבודת המתמחים והטיפול בעומס המוטל עליהם ועל כלל הרופאים נמצאים במקום גבוה מאוד בסדרי העדיפות שלנו ובדרישות שנציב לאוצר בדיוני ההסכם הקיבוצי הבא שיחלו בעוד מספר חודשים
עלינו - מתמחים ומומחים כאחד - למצוא את הדרכים הנכונות בהן נוכל להתקדם יחד להשגת השינוי המיטבי עבור דור העתיד שלנו. כפי שכבר עשינו בעבר כשפעלנו ליישום צמצום נטל התורנויות הקשות, שהופחת והוגבל עם השנים מלפחות 9-10 תורנויות חודשיות, לכדי מקסימום של 6 תורנויות בחודש. וכפי שהחל מ-2012, עם הכנסת שעון הנוכחות למערכת הבריאות, הצלחנו להקפיד ולאכוף את שעות השהייה המקסימלית המותרת לתורנים בבית החולים ולקצרה מ-32 שעות ל-24. שינויים נדרשים שנעשו בשום שכל שאפשר למערכת להכיל ולהסתגל אליהם ללא פגיעה במטופלים, בשכר ובהכשרה.
אני מתחייב, בשם חבריי, לפעול ללא לאות לשינוי. היו בטוחים שאבטחת תנאי עבודת המתמחים והטיפול בעומס המוטל עליהם ועל כלל הרופאים נמצאים במקום גבוה מאוד בסדרי העדיפות שלנו ובדרישות שנציב לאוצר בדיוני ההסכם הקיבוצי הבא שיחלו בעוד מספר חודשים.
אסור שהסנטימנט ותחושת הדחיפות יכתיבו שינויים רעועים, שיפגעו בזמינות ובאיכות הטיפול ובשכר והכשרת הרופאים לטווח הארוך. אסור שהניתוח יצליח אבל החולה ימות.
הכותב הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגית ילדים בשיבא, יו"ר ארגון רופאי המדינה ומ"מ יו"ר ההסתדרות הרפואית
(המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
