כטיפול לדום לב, מקובל כיום לבצע עיסוי חזה בקצב של 100-120 עיסויים לדקה. עם זאת, מודלים שבוצעו בחיות הראו עלייה בתפוקת לב בקצב של עד כ-150 עיסויים בדקה.

מחקר חדש בחן את הקשר בין קצב העיסויים במהלך החייאה בחולים שעברו דום-לב בבית החולים (IHCA) לבין מספר תוצאים שונים.

המחקר בוצע בתבנית תצפיתית פרוספקטיבית במרכז רפואי אקדמי בודד. קריטריוני הכללה במחקר כללו גיל≥18, IHCA וביצוע החייאה. ניתוח קצב עיסוי החזה בוצע על ידי אלקטרודות הדפברילטור שהקליטו שינויים בתנגודת החשמלית של בית החזה. התוצא המרכזי שנמדד היה חזרה של פעולת לב עצמונית (return of spontaneous circulation- ROSC).

בוצע שימוש במודל רגרסיה לוגיסטית רבת-משתנים כדי להעריך odds ration ל-ROSC על פי מספר קטגוריות קצב עיסויי חזה (100-120, 121-140, >140 עיסויים לדקה). בוצע תקנון לזמן הכולל שבמהלכו בוצעו עיסויי החזה וגורמים אחרים המנבאים תוצאים. קצב של 100-120 עיסויים לדקה שימש כנקודת ייחוס במודל הרב-משתני.

במחקר הוכללו 222 חולים. קצב העיסויים הממוצע היה 139±15. מתוך כלל החולים, 53% הגיעו ל-ROSC. שיעור החולים שהגיעו ל-ROSC היה 29%, 64%, ו-49% בקבוצת ה-100-120, 121-140 ומעל 140 עיסויים לדקה, בהתאמה.

בקצב של 121-140 עיסויים לדקה היה לחולים את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע ל-ROSCי, odds ratioי4.48 (95% CIי1.42–14.14).

מסקנת החוקרים היא, שבחתך החולים שהשתתפו במחקר, קצב עיסויים של 121-140 עיסויים בדקה גרם לשיעור ההגעה הגבוה ביותר ל-ROSC. קצב עיסויי חזה גבוה מהמקובל כיום יכול לשפר שיעורי ROSC בקרב חולים עם דום לב בבית החולים.

מקור:
Kilgannon, J.H. et al. (2017) Resuscitation. 110, 154.